החלטה בתיק ת"א 45978-11-11

לאחר שעיינתי בבקשת התובעים לתיקון התביעה על דרך צירופו של מר ישראל איזי פוטשניק (להלן: "איזי") כנתבע מס' 4 בתביעה - כפי שהוגשה לכתחילה - ובתגובת הנתבעים 1-3 לבקשה, איני רואה צורך בהגשת תשובה לתגובה ואני סבור כי דין הבקשה להתקבל.

התנגדותם של הנתבעים אמנם ערוכה כדבעי, אך אין בה כדי לכסות על העדר כל טעם שבדין אשר יהא בו כדי למנוע תיקון התביעה. ודוק; שלב שמיעת הראיות טרם החל. אף אם היה ההליך מצוי בשלב דיוני מתקדם יותר, על פי ההלכה לא היה בעובדה זו כשלעצמה כדי למנוע תיקון התביעה.

ככלל, אין צריך לומר כי ההלכה בכל הנוגע לתיקון כתבי טענות היא ליברלית ביותר וכי בתי המשפט נעתרים לבקשות כגון אלה ברוחב לב [רע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה, פ"ד נב(3) 427].

באשר לשלב הדיוני, ככלל, בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") כי ניתן להתיר תיקון כתבי טענות "בכל עת" . ההלכה היא כי הדבר אפשרי אף בשלב דיוני  מתקדם, "ואפילו בשלב הערעור" [כדברי כב' הנשיא שמגר בע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי, פ"ד מו(3) 214, 218]. הכל על מנת למקד את הדיון בפלוגתאות שהן באמת אלו השנויות במחלוקת.

הנתבעים טוענים כי לאור הוראת תקנה 149(ב) לתקנות, לפיה לאחר קדם המשפט אין לדון בבקשה שניתן היה להביא בקדם המשפט, זולת מטעמים מיוחדים וכאשר הדבר דרוש למניעת עיוות דין, אין לאפשר תיקון התביעה בענייננו מאחר ותם שלב קדם המשפט.

דין הטענה להידחות. פסק הדין המנחה ביחס לשאלת ה"מתח" הלכאורי שבין הוראת תקנה 92 לתקנות לבין הוראת תקנה 149(ב) לתקנות, ניתן ברע"א 4689/98 יוספזון נ' עירית קרית גת, פ"ד נב(2), 769. נפסק כי השאלה אם  להתיר תיקון כתבי טענות לאחר שלב קדם המשפט היא נושא הנתון לשיקול דעת הערכאה הדיונית וכי המבחן להכרעה אם להתיר תיקון כתבי טענות לאחר קדם המשפט, מן הדין שיתבסס על איזון האינטרסים הנוגדים של בעלי הדין - מעין "מאזן נוחות" דיוני - וכן על האינטרס הציבורי בדבר שמירת מועדים שנקבעו בתקנות - מעין "תקנת הציבור" דיונית.

ברי, כי לצרכי הכרעה בסוגיה יש משקל גם לשאלה מתי נודע למבקש על הצורך בתיקון [השוו: ע"א 199/82 סניטובסקי נ' חברת החשמל, פ"ד לט(1) 225, 235, שם התעורר הצורך בתיקון רק לאחר עדויות שבאו במהלך המשפט].

בענייננו, התביעה הוגשה לכתחילה גם כנגד איזי, כנתבע מספר 4, אשר נטען כי היה ערב לביצוע התחייבויות חוזיות.

בהמשך, נמחק איזי מן התביעה בהתאם להסכמה דיונית בדבר מחיקתו מחד, ובדבר ויתור מצד הנתבעים על גביית סכום הוצאות שנפסק לטובתם, מאידך. ודוק; הוסכם על מחיקה, ולא על דחיה, של התביעה כנגד איזי.

מאוחר יותר, רק לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית בתיק זה, הגיש איזי לבית המשפט השלום בחדרה תביעה כספית כנגד התובעים בטענה לנזקים שגרמה לו הכללתו בתביעה דנן, בטענה לפיה ערב כביכול (ת.א. 9372-11-13, ולהלן: "התיק הנוסף").

אין צריך לומר כי הכרעה בטענותיו של איזי בתיק הנוסף, מחייבת תחילה הכרעה בשאלה הבסיסית אם איזי היה ערב אם לאו. והרי התביעה כנגדו לא נדחתה ולא נפסק מאומה בנוגע לשאלת מעמדו כערב.

שאלת מעמדו של איזי כערב, קשורה קשר הדוק למערכת היחסים הכוללת בין הצדדים ותצריך התדיינות באותן נקודות, והכרעות באותן נקודות, המהוות חלק מן ההתדיינות הנרחבת יותר, המצויה בתיק שבפניי.

משכך, אילו היתה תביעתו של איזי מוגשת לבית משפט זה, היה מקום לכך שאעשה שימוש בסמכות הנתונה לי מכוח תקנה 520 לתקנות ואורה על איחוד הדיון בתיק הנוסף, דהיינו בתביעתו של איזי, יחד עם התביעה שבפניי, למרות השלב הדיוני השונה, בו מצויות התביעות.

מאחר ואיזי בחר להגיש תביעתו לבית המשפט בחדרה, וטעמיו עמו, הגישו התובעים אל כב' נשיא בתי משפט השלום במחוז חיפה א' רקם, בקשה להעברת מקום הדיון בתיק הנוסף מבית המשפט בחדרה לבית המשפט בחיפה, בהתאם להוראת סעיף 49 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, ולאחר מכן איחודו יחד עם תיק זה, בפניי.

כב' הנשיא רקם הורה כי הכרעתו בבקשה להעברת הדיון ואיחודו בפניי תינתן לאחר שתינתן החלטתי בבקשה זו.

סבורני כי אותם טעמים העשויים להצדיק, לטעמי, איחוד הדיון בתיק הנוסף יחד עם תיק זה בפניי, מצדיקים גם מתן היתר לתיקון התביעה בתיק זה.

משבחר איזי לנקוט בהליך אשר יצריך הכרעה שיפוטית בנוגע למידת ההצדקה להכללתו כערב בתביעה שבפניי, חייבת הכרעה זו להינתן לאחר הכרעה בשאלה האם היה ערב אם לא. שיקולים של יעילות ומדיניות מחייבים כי הכרעה אחרונה זו תינתן במסגרת הכרעה כוללת בתיק שבפניי.  בלשונה של תקנה 92 לתקנות - מתברר כי שאלת מעמדו של איזי כערב הינה אחת מן השאלות "שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת".

ומכאן לשאלת העיתוי. הצורך מבחינת התובעים בתיקון התביעה על דרך "החזרתו" של איזי כנתבע מספר 4, כפי שהוגשה התביעה לכתחילה, התעורר רק עת נודע להם על הגשת התביעה על ידו במסגרת התיק הנוסף. דהיינו עת נודע להם כי על אף שמחקו את איזי מן התביעה דנן ובכך ויתרו בשלב זה על הצורך להכריע באשר לשאלת מעמדו כערב, דווקא איזי נקט בהליך המחייב הכרעה באותה שאלה עצמה.

התביעה בתיק הנוסף הוגשה רק לאחרונה, בנובמבר 2013, ומכאן שהתובעים לא יכולים היו לדעת עליה עד לאחרונה.